א. ההיגיון של הנפש

על האבסורד של הפעלת ההיגיון של היום יום על ההיגיון של הנפש – בגלל מה שלמדנו כל חיינו, אנו מנסים להפעיל את חוק השליטה וההתאמצות על הנפש. אך האמת היא שאין לנו באמת יכולת להפעיל שליטה על מחשבות רגשות או תפקודים אוטונומיים. לדוגמא, אני אגיד לעצמי "אל תחשוב על פיל ורוד", מה יקרה?, אני אחשוב יותר על פיל ורד.

אין לאדם כל דרך לשלוט על המחשבות שלו, אך זה מה שאנשים מתאמצים לעשות כשיש משהו שמטריד אותם. יותר מכך- כשאדם נמצא במצב של חרדה, פאניקה או דכאון ומנסה להפסיק את המצב הלא נעים, כל מה שהוא משיג זה החמרה של החרדה. בסופו של דבר בני אדם מגיעים לטיפול לא כי הם מאבדים שליטה אלא כי הם מנסים להפעיל שליטה במקומות בהם השליטה היא חבלנית והרסנית. הם ממשיכים לנסות לייצר שליטה על הדבר הבלתי נסבל וכל מה שהם מקבלים זה החמרת המצב. המציאות, כלומר התוצאה, אומרת להם שזה לא עובד אך הם לא מקשיבים למציאות, וממשיכים בפעולה שהם חושבים שתהיה יעילה. המציאות ממשיכה ואומרת להם "זה לא עובד" והם אומרים "זה לא עובד כי לא התאמצתי מספיק, לא הפעלתי מספיק כוח אני אעשה את זה יותר חזק ואז זה יעבוד".

ולכן, חוק נפש בסיסי - הדרך לעשות שינוי אינה באמצעות יצרת שליטה אלא באמצעות משהו אחר.

 

ברגע שיש גורם מעורר חרדה בנקודה A המתח יתחיל לעלות. בשלב מסוים החרדה תגיע לנקודה B.

נקודה B זו הנקודה בה המצוקה כתוצאה מחרדה, מתחילה להיות בלתי נסבלת ( כולנו יודעים עד כמה החרדה יכולה להיות בלתי נעימה). ואז כולנו בנקודה B מסוימת מתחילים להפעיל טכניקת שליטה. באזור הזה טכניקת השליטה היא אחת משלוש אופציות: בריחה, הימנעות או הרגעה.

  בריחה - אני אומר לעצמי: אני לא יכול לעמוד בזה, אני לוקח את הרגליים והולך.

  הימנעות - אני אומר לעצמי: אני כבר יודע ששם אני לא יכול לעמוד בזה, אז מראש, לשם לא הולך           (נמנע מהמצב)

  הרגעה – אני מנסה לומר לעצמי שאין סכנה, או אני אעשה משהו אחר על מנת לא להרגיש פחד להרגיע   את עצמי.

מהרגע שטכניקות האלה הופעלו גם החרדה נקטעת והמצוקה יורדת -מגיעה שוב ל C. לכאורה אין טוב מזה- היה טריגר שגרם לסבל, עשיתי משהו שהפעיל שליטה, המתח ירד. אך למעשה זהו חוזה עם השטן. מדוע?

באזור גזע המוח (אמיגדלה) יש אזור שאחראי על הישרדות. זה אזור פרימיטיבי, אך אין לזלזל בו. יש בו "חמל" של מלא פונקציות וכל תפקידו לשמור עלינו מפני סיטואציות של סכנה. השומר הזה,ברגע שמבצעים בריחה, הימנעות או הרגעה, אומר: "הבנתי שיש סכנה כי אם אין סכנה אז למה אתה בורח?, בשביל מה?". תסמכו על האזור הזה שהוא לא משחק משחקים. מאותו הרגע הוא מחפש את הסכנה, ברגע שהחושים, או המחשבות מודיעים לו על סכנה או על רמז לסכנה, הוא כבר בהיכון ויודע שצריך לשמור עלינו. הוא מפעיל את החרדה. גל החרדה הפעם יהיה כבר יותר גבוה ( כפי שנראה בדיאגרמה) כי האזור הזה כבר פוחד, כבר במצב של לחץ וחרדה, הוא כבר במצב שצריך לשמור עלינו. אז שוב נצטרך לקטוע כי זה מעורר מצוקה, על ידי בריחה, המנעות או הרגעה. ואז שוב השומר אומר: "הבנתי, זה סכנה. בפעם הבאה הטריגר יקלט, או אפילו רמז לטריגר, גל החרדה שיופק יהיה עוד יותר גבוה. ושוב נצטרך לקטוע וכו'..

לפי התזה הזו אין ברירה אלא לומר שהקו בין B ל C הוא רע קטסטרופלי וחבלני.

אבל, אם אנו אמורים שלא לעשות אותו יותר – מה נשאר לעשות? נשאר לנו לעשות את מה שאנו אינסטינקטיבית לא רוצים לעשות - לאפשר לחרדה לעלות עד לנקודה D הגבוהה ביותר, להיות עם החרדה עד שתהיה הרגעה , ולהפסיק לברוח, להמנע או להרגע.

לאחר שאנו מגיעים לאזור הזה (המעורר כמובן מצוקה רבה) קורים שני דברים מפתיעים:

  א. הקטסטרופה שהאדם מדמיין לא מתרחשת. הוא לא מת, לא מקבל התקף לב, לא מתעלף או משתגע.

  ב. בגלל שזה גל, ברגע שמגיעים לשיא נשאר רק לרדת, אך הפעם זה באופן שונה.

אחרי שנחשפים לחרדה במלואה -( מגיעים לנקודת השיא D) -האזור שאחראי על ההישרדות בגזע המוח אומר : "או קי הבנתי שהגזמתי אני מוריד רמות כוננות". וכך שוב ושוב אני מוריד רמת כוננות עד שהחרדה, שהינה התגובה לסכנה פגה.

(היכן את/ה נמצא על הגרף?.)

 גל חרדה נמשך 45 דקות ולכן חשיפה בחרדה עליה להיות לפחות 45 דקות ופחות מזה זה כמו אחד משלושת דרכי הקטיעה.

כשאומרים שגל החרדה לא יורד, כנראה שהאדם מפעיל את אחת משלושת הטכניקות באמצעים גלויים או סמויים כלשהם (שר לעצמו שיר, סופר עד 10, וכד'). יש להיות מספיק עקשניים לגלות איזו טכניקה מופעלת, אחרת זה לא יעבוד.

לאחר שמבינים ומזהים את כל הטכניקות הסמויות והגלויות בכדי להימנע, לברוח או להרגיע את החרדה , יש ללמוד את ארבעת חוקי החרדה.

 

1. האויב זה המחשבות.

 בטיפול בחרדה, המחשבות הם האויב הכי גדול שלנו כי האדם הסובל, סובל ממחשבות שליליות, קטסטרופאליות, ללא סוף. יש שני ערוצי מחשבה: א)ערוץ רצוני, עליו אני שולט, כמו למשל כשאני מדבר כעת, אני מפוקס וברור.ב) בד בבד יש שם גם ערוץ של מחשבות מתחת לפני השטח, פחות מודעות, עליהן אין לנו שליטה אך נמצאות וזורמות כל הזמן. יש בו דברים "מטורפים" ו"מביכים" ולא נעימים" יחד עם יצירתיות, הברקות וכד'. אין לנו יכולת שליטה על הערוץ הזה בו יש גם הברקות, אך גם מחשבות חבלניות שממררות לנו את החיים. האדם מרגיש שהמחשבות האלה שרצות לו בראש זה הדבר הכי אמיתי, מאיים, ומסוכן בעולם. תמיד כמו חולית חיזבאלה שהתחפשה לצופים. מחשבות אלה אומרות לנו "בוא נברח, תזהר זה מסוכן, המעלית תהרוג אותנו.." אתה עומד להשתגע". ואנו מתייחסים לזה מאוד ברצינות!. לכן שלב ראשון, אני צריך לעמוד בפני האויב הזה.

 2. מה שהחרדה אומרת לי לעשות, אני עושה בדיוק להפך ( חוק המתבגרים)

המחשבות אומרות לי מה לעשות, ואפילו מורידות לי פקודות והוראות. - "בואי נברח מהמעלית" "אל תצא מהבית". כלומר החרדה מוסרת לך לברוח, להמנע או להרגע. אך כשאתה עושה את זה, היא מתגברת, כפי שראינו בעקומה. ולכן, לבסוף אתה מוצא את עצמך עובד את החרדה 24 שעות. היא מבחינתה שומרת עליך ולכן היא לא תוותר . ולכן החוק הבסיס אומר -מה שהחרדה מוסרת לך לעשות -יש לעשות בדיוק להפך.

3. הכר את הספק ועשה ההפך ממנו..

ברגע שנתחיל לעשות ההפך מהמסר של החרדה, החרדה לא מוותרת והיא נכנסת למלחמה מאוד קשה. הנשק המרכזי כעת- הספק. היא תבוא ותגיד לכם "אני ואתה שנים רבות ביחד. יכול להיות שאם תכנסי למעלית לא יקרה דבר אבל זה שזה לא קרה עד היום, זה לא אומר כלום וזה לא מבטיח לך שאם הפעם תכנס למעלית ולא תתקע ותמות. אולי זה יגמר בטוב אבל אולי זה יגמר ברע. "

הספק , זה הנשק שבו משתמשת החרדה . מבחינת חוק השמירה של החרדה, אם יש ספק אז אין ספק. ולכן אז, עלינו לחזור לחוק מספר שתיים ולומר: מה אמרת לי לעשות עכשיו אני עושה ההפך, את לא תאיימי עלי יותר את לא תתעללי בי יותר.

ואם בכל זאת הספק מתממש?.... אנו לא יכולים להבטיח שהעולם של האדם החרד יהיה בטוח לגמרי. אנו כן מבטיחים שאם לא נעבוד בצורה כזו מול החרדה, העולם של האדם החרד רק ימשיך וידרדר ומצבו יהיה יותר גרוע.

4. חוק המאה האחוז

על שערי הגהנום יש שלט "כאן הכול בטוח במאה אחוז". בחיים אנו חייבים לחיות עם פחות ממאה אחוז ביטחון על מנת להגיע לביטחון אמיתי.